חשבון נפש ערב יום כיפור תשס"ט -- 8.10.2008

אלו היו חודשיים מלאי מתח וגם סיפוק. בעיקר מתח ודאגה. אף שאני רגיל בחשיפה תקשורתית, הפעם מאוד חששתי שמא המסרים האמיתיים של הספר לא יעברו את המסננת של העיתונאים. במידה מסויימת החששות התבררו כנכונים. לא מעט עיתונאים אף לא טרחו לקרא את הספר וכתבו דברים לא נכונים שמנוגדים לרוח המסרים והפרטים שבו. היו אחרים שלא ידעו לשאול שאלות והיו גם כאלו שהכינו עצמם טוב לראיון איתי על נושאיו השונים של הספר.

השבוע התראיינתי בתוכנית "הערכת מצב" של רשת ב'. נדיר צור דיבר איתי לפני השיחה בשידור והוא עשה רושם שהבין את החומר. הוא ביקש שאני אעסוק בראיון בסוגיה של הסבירויות. התוכנית סיכמה את המחדל של מלחמת יוה"כ לפני 35 שנה. הרעיון שהוא ביקש שארחיב בו נגע למושג "סבירות נמוכה".
הפעם היתה לי ההזדמנות להבהיר את אחד המסרים החשובים של הספר... בתיבת התהודה הציבורית של ישראל אין סרגלים ברורים ומקובלים בעזרתם מודדים סבירויות של מגמות עתידיות. זו היתה ההזדמנות להבהיר שבתיבות התהודה של תרבויות רבות מושגי הסבירות תפסו מקום כמעט בכל דבר. למשל, במדינות רבות, כאשר מדווחים על מזג האויר שלמחרת, נוהגים תמיד להוסיף את הסבירות לממטרים או לשלג, וכדומה. רק בישראל מושגי הסבירויות אינם טבועים בשיח היומיומי של ההמון ושל המומחים כאחד. זו היתה אחת הבעיות שירון לונדון התקשה בהן מאוד בראיון שערכתי בתוכניתו.

עם זאת, שלא כבתוכנית הזו, היו עיתונאים אחרים שהתמקדו רק במגמות הקשות מבלי אף להזכיר את הסבירויות שלהן. מבחינתם 30% סבירות או 70% זה היינו הך. מדברים כאלה דאגתי. אני יודע שבבא העת כאשר אחת המגמות הפרועות לא תתממש יבואו בטענה שהתחזיות לא התממשו! אני מקווה שעד אז הרבה אנשים יקראו את הדקויות של התחזיות ויידעו להבחין במסר של הסבירויות. אבל, אני יודע שיהיו הרבה לשונות רעים שלא יקראו את הספר ולשונם תשתלח...

בעניין החשיפה הממוקדת לתקשורת בחודשיים האחרונים, אני חייב להודות שהיא אינה ליקוק של דבש -- כפי שוודאי יש כאלה החושבים. אני יודע שכל חשיפה מוסיפה להבהיר את תחום חקר העתיד וממסדת אותו בתודעת רבים. עם זאת ברור לי, שהיא גם מוסיפה שאלות ותהיות רבות אצל ספקנים. זה היה מצויין לו הקונטקס התרבותי היה שונה. אבל בקונטקסט הישראלי, הספקנים עם השאלות "הטובות" לא טורחים לחפש את התשובות. מבחינתם השאלה היא החשובה. מבחינתם אין לשאלותיהם תשובות... לא יכולות להיות תשובות... הרי הם חכמים מכל אדם!
אחר כל חשיפה אני נשאר עם תהיות רבות בדבר אילו שאלות נשארו במוחות הקוראים, הצופים או השומעים... איך אפשר בפעם הבאה להבהיר אותן... האם בכלל תהיה הזדמנות נוספת להבהיר את הדרוש??? ועוד ועוד.

לבסוף, לפני כניסת יום הדין השנה, אני מבקש להתפלל שהחשיפה התקשורתית הזו לא תעלה לי לראש ולא תוריד אותי מהמסלול. בסך הכל אני מבקש לתרום לחברה הישראלית על ידי הגברת מודעותה לחשיבת עתיד. בחודש האחרון פנו אליי רבים מתעשיות ומעשייה ציבורית להצטרף אליהם ולתרום מתחום התמחותי. אני מקווה שיעמוד בי הכוח לכוון את משאבי הזמן שברשותי לדברים הטובים והחשובים באמת.